רינופלסטיקה כושלת

זהו נושא רגיש שפותח צוהר למחלוקות רבות! מעט מנתחים מעזים לגשת לנושא זה בצורה חזיתית, מחשש ששמם ייקשר לכך. עם זאת, זהו אחד המושגים היותר מבוקשים במנועי החיפוש באינטרנט, מה שמביע דאגה שכיחה שאין להעביר בשתיקה.

מאחר שלעתים קרובות, מתייעצים אליי לאחר ניתוח ראשון שביצע מנתח אחר, עלה בי הרעיון ליצור “קודיפיקציה” רציונלית של ההתנהגות שיש לאמץ בעבור מי שמגיע למצב זה.

לפני הכול, יש להסכים על הגדרות. כאן, יותר מבכל מקום אחר, המילים רבות השלכות. לדבר על “פגם” שונה מלדבר על “ניתוח אף כושל”.

הכינוי האחרון נושא קונוטציה של כישלון:

-ברמה הפסיכולוגית, משום שהוא מרמז על פגם חזותי בלתי הפיך

-ברמה החוקית, משום שהוא מרמז על אשם במעשה או במחדל.

עם זאת, המציאות מאפשרת להבחין במצבים שונים:

-במקרים מסוימים, מדובר בפגמים מזוהים היטב שמאפשרים תיקון

-במקרים אחרים, אנו נתקלים במצב קשה יותר שמצריך שחזורים מורכבים וכישורים רבים יותר.

הגדרת התוואי של גבול כזה היא לב הבעייתיות. הכול תלוי כמובן בצד שבו עומדים לגבי האירוע הזה.

במקום לפתוח פתח לסכסוכים אינסופיים ומתסכלים בעבור כולם, חשבנו על שימוש בהסדר ידידותי, בצורת טבלה שעל השימוש הנרחב בה, נפרט בסקירה שבועית אחרת.

בסקירה הנוכחית, הבה ננסה לנתח ללא משוא פנים את המצב כפי שחווה אותו כל צד בעניין, ואת הפתרונות האפשריים.

הקליקו על החץ הכחול למעלה כדי לראות את ההמשך

I. נקודות המבט של הצדדים השונים

1. המטופל

הוא הדמות המרכזית, לכן נתחיל בו.

לעתים, הוא יחשוב שהניתח נכשל ברגע שהערכתו של התוצאה הסופית לא תעמוד בקנה אחד עם ציפיותיו. הקטנה לא מספיקה או מוגזמת של חלק או של האף כולו, אסימטריה, פיברוזיס וכולי. לרוב מדובר בפגם בר תיקון. במקום להיכנס לעימות עם המנתח, אני ממליץ בחום למטופלים האלה לשקול לקבל את תנאיי התיקון הזה.

לעתים, נראה הפגם קשה לתיקון, והמטופל כבר איבד אמון במנתח. גם כאן אני ממליץ על הסדר ידידותי, גם אם זה אומר שהמטופל יבחר מנתח אחר.

במקרה אחר, הבעיה אינה טכנית אלא בעיקר פסיכולוגית: קושי בקבלת החזות החדשה, לפעמים זוהי הפרעת גוף דיסמורפית אמיתית שפורצת, ובה כל פגם קטן, גם אם לא היה מזוהה עד כה, מקבל פרופורציות דרמתיות. לפעמים, טיפול פסיכותרפי קצר ומוכוון למטרה זו יכול להציל את המצב, אך נדיר שהמטופל יקבל זאת, בעיקר אם המנתח מציע.

2. הרופא המנתח

ברמה הטכנית:

הוא יכול לחשוב שמדובר בפגם מזוהה היטב ובר תיקון. עדיף שהוא יתקן אותו בתנאי שלא ייכנס למערבולת שלילית שרק תיצור עוד ועוד בעיות. הדוגמה הטיפוסית היא החמרה של הידבקות הנחיריים בטיפולים מתמשכים ובטכניקה לא תואמת.

במקרה אחר, הוא יחליט שהבעיה קשה, ואין כל בושה או חריגה בכך שהוא פונה לעמית שמתמצא יותר במצב כזה.

ברמת היחסים עם המטופל:

אם היחסים טובים ואדיבים, ניתן לשקול את כל הפתרונות ביישוב דעת.

אם אבד האמון, עדיף לא להתעקש ולמלא הסדר ידידותי במהרה, בשיתוף פעולה עם חברת הביטוח.

3. סביבת המטופל

אנשים מסוימים מסביבת המטופל יכולים להצית את השרפה במשפט עוקצני אחד, כך שהמטופל יתחרט לחלוטין על הניתוח. התנהגות זו נובעת לעתים קרובות מקנאה, ולא רק נטולת כל חמלה, אלא גם עלולה להוביל לתוצאה הרסנית בעבור אדם עדין נפש.

לפני הניתוח, אנו ממליצים בחום לפגוש את הסביבה הקרובה, בעיקר אם מנחשים שישנה התנגדות לתכנית, ויש לנסות דרך השיח לרתום אותה בתום לב, ואפילו לקבל שיתוף פעולה אקטיבי.

4. העמית שמתייעצים בו לחוות דעת שנייה

במקרים רבים קיבלנו את התפקיד הזה. תמיד הקפדנו להשרות שלווה, מבלי להכחיש או להמעיט בפגמים או בנזקים האפשריים.

אסרנו על עצמנו לגלם את תפקיד המושיע. התנהגות זו מוסיפה שמן למדורה. לעתים קרובות מבקשים אישור כתוב, אך יש להבין שיש לכך ערך של חוות דעת שנייה בלבד. בכל מקרה, אין זה תחליף לאמדן נזקים בידי מומחה שימנה בית המשפט, שיתנהל בצורה של חקירה נגדית.

כל התנהגות אחרת, למרות שלמרבה הצער, הדבר נפוץ, אינה מכובדת ברמה האנושית והמוסרית, ולא משרתת את המטופל חסר האונים גם כך.

חיוני לאמץ התנהגות מאופקת, אחרת כל המערכת הרפואית סופגת את הפגיעה באמון מצד המטופלים.

II. פתרונות אפשריים

א. ברמה הטכנית, שלוש אופציות אפשריות

1. הזרקה פשוטה של חומצה היאלורונית יכולה בקלות לצמצם הידבקות עורית או חוסר אחידות קל. לעתים זה הפיתרון הסביר ביותר.

2. תיקון בחדר הניתוח

הדבר יכול להספיק אם למשל מתקנים במגררת בליטה גרמית תת-עורית.

יש להכיר את המגבלות של ההליכים הללו שמבוצעים בהרדמה מקומית. הם אינם יכולים להתאים לשחזור המבנה הגרמי או הסחוסי.

3. ניתוח אף משני

קשה לקבוע את הגבול שמערב לו לגיטימי לעבור ניתוח נוסף.

זהו עניין של שיקול דעת אישי. מעריכים כי עד 30 אחוזים מהמקרים דורשים רינופלסטיקה משנית.

בין הפגמים שלדעתנו דורשים ניתוח אף משני, נציין: קיעור, תקרה פתוחה, קצה נפוח מדי, היצרות שפוגמת בתפקוד.

ב. ברמת היחסים

ישנה אמרה שלפיה “טוב הסכם רע מתביעה טובה”. בידי המטופל מספר אפשרויות.

1. הסטטוס קוו הוא פיתרון אפשרי

משמעות הדבר שהמטופל לא ימשיך בהליכים.

הוא ישלים עם התוצאה וישכח מהפגמים בהדרגה.

2. ניתוח אף משני אצל מנתח אחר

זו הבחירה ההגיונית והנפוצה ביותר אם המטופל לא יכול לקבל את התוצאה. זו גם הבחירה הבריאה ביותר אם הדאגה האמיתית שלו היא לקבל תוצאה טובה ולא איזשהו פיצוי.

עם זאת, יש למתן את ההתנהגות הזאת בצורה הגיונית. המנתח שפונים אליו לניתוח המשני צריך לנקוט משנה זהירות והגינות.

רצון בלתי פוסק לתקן עלול להוביל מטופלים מסוימים לעבור אינספור הליכים ללא סיפוק של ממש.

3. ניתוח אף משני בתשלום אצל אותו מנתח

זוהי אפשרות לא חריגה שיכולים בהחלט לשקול, בעיקר אם היא תוכננה מראש לפני הניתוח הראשון.

ניתן להיתקל בכך למשל באף גדול מאוד מלכתחילה. הקטנה מסיבית אינה נבונה, גם מסיבות פונקציונליות נשימתיות וגם משיקולי קבלה עצמית הדרגתית.

לכן, עדיף לעבור הקטנה בשני שלבים, עם שנה באמצע. אם המטופל יודע מראש, הוא יכול לקבל זאת בלב שלם ולשלם ללא בעיה בתמורה לניתוח השני. על כן, אין זה נחשב כישלון, אלא גישה דו-שלבית של בעיה חריגה.

מקרה דומה יכול להיות צפוי אם צילום CT לפני הניתוח מגלה סימנים לסינוסיטיס כרוני או להיפרטרופיה של הקונכיות.

4. תיקון ללא תשלום

ניתן לדמיין זאת רק אם הוא מבוצע בידי אותו מנתח.

לרוב, זהו רק תיקון קל בהרדמה מקומית.

המצב מורכב יותר אם מדובר בניתוח אף משני עם הרדמה כללית ואשפוז. במקרה זה, יש להגיע להסכמה עם חלוקת הוצאות. לרוב מוותר המנתח על תשלום נוסף, בעוד שהמטופל אחראי על הוצאות חדר הניתוח והאשפוז.

5. החזר חלקי של התשלום

זהו פיתרון חריג ששמור למקרים נדירים מאוד, משום שהוא פותח צוהר לכל ההפרזות, לסחיטות ולניצול לרעה.

אם הפיתרון הזה נבחר בכל זאת, יש לנקוט כל אמצעי זהירות ולהחתים על פרוטוקול הסכמה. להלן הניסוח שאנו משתמשים בו בדרך כלל:

“אני הח”מ… מאשר שקיבלתי מידי ד”ר… סכום של… לכיסוי הוצאות תיקון ניתוח אף.

בניגוד לדעתו של ד”ר… איני שבע רצון מהתוצאה האסתטית של ניתוח האף שהוא ביצע.

אני מוותר בעסקה זו על כל תביעה נזיקית, אזרחית או פלילית, ולא להעיר הערה כלשהי בכל אמצעי שהוא, שיהיה בטבעו לפגוע בד”ר…

כתובת…

צילום תעודת זהות”

6. הליך משפטי

אין זה הפיתרון הטוב ביותר! ההליך יימשך שנים, הלחימה תהיה יקרה, בעיקר בעובר המטופל שיעבור מאכזבה לאכזבה.

• המטופל צריך להעסיק עורך דין שיגיש בקשה לבית המשפט
• בית המשפט ממנה מומחה
• המנתח מודיע לביטוח שלו, שממנה רופא לייעוץ
• המטופל, המנתח, שני עורכי הדין ושני הרופאים המייעצים, אחד לכל צד, מזומנים בידי המומחה לחקירה נגדית בת מספר שעות
• המומחה מוסר דוח. כל צד יכול להוסיף הערות
• לרוב, שני הביטוחים בקשר כדי להסדיר פרוטוקול של הסכמה לאור מסכנות המומחה. הכול מועבר לשופט שפוסק.
• כל ההליך הזה עולול להיגרר לאורך שנים. בסוף, אם הנזק מוכר, נפסקים פיצויים שבממוצע שווים לשכר ששולם למנתח.

לסיכום, תבונה והסדר ידידותי הם שתי העצות שיש לזכור.